מה זה וייה פרטה (Via ferrata) ואיך זה כבש את עולם הטיולים?

מה זה וייה פרטה (Via ferrata) ואיך זה כבש את עולם הטיולים?

דמיינו את עצמכם צועדים על שביל צר, מסובבים את הראש ימינה ורואים רכס הרים שמטפס בתלילות לשמיים ומסתיים בפסגות מושלגות ומשוננות, ומצדכם השמאלי זורמים מפלים איתנים הנופלים מגובה של 200 מטרים.
מסביב הכל ירוק, כחול ולבן.
אתם מסתכלים כעת קדימה ושם מחכה לכם מסלול הליכה שלם עם אתגרים והפתעות שיריצו לכם את פעימות הלב וימלאו את הנשמה.

וייה פרטה (נקראת גם ויה פראטה / Via ferrata)
היא סגנון טיול המשלב טיולים רגליים יחד עם פעולות טיפוס ושימוש בידיים.

עולם הוייה פרטה מוכר מזה זמן רב במערב אירופה שהולך ומתפתח בקצב מסחרר מידי שנה, וזה כלל לא מפתיע לאור העובדה שזוהי הדרך המעניינת והבטוחה להגיע למקומות שבהם יכלו לבקר בעבר רק חיילים ומטפסים מנוסים.
למרות שדווקא במזרח אירופה (במדינות המרחב הפוסט-סובייטי), ההתפתחות של פיתוח המסלולים בסגנון הזה די איטית.

דרך אגב, במדינות דוברות גרמנית (גרמניה, אוסטריה, חלק מהקנטונים של שוויץ וכמה אזורים באיטליה) משתמשות במונח Klettersteig במקום Via ferrata הרגילה!

אזהרה – טיפוס הרים ווייה פראטה הופך לבטוח רק אם מקפידים על הנחיות הוראות יצרן וכללי הבטיחות לצד שימוש בציוד מותאם ומאושר.

מידע נוסף בנוגע לציוד הוייה פרטה אפשר לקרוא כאן.

מה הם וייה פרטות ואיך הן נוצרו? – קצת היסטוריה

פירושה המילולי של הויה פראטה היא  "דרך ברזל " באיטלקית.

1843.
הוואריאציה הראשונית של סדרת יתדות ומאחזים שהותקנה בהרי דאכשטיין לקראת סוף 1843 בוצעה ביוזמת פרידריך סימוני.
באותה תקופה, קונספט המסלול נקרא – "האייזנשטייג". סימוני פרידריך, שהיה מדען ומטפס הרים, רצה ליצור גישה קלה לאזורים מורכבים בהרי הדאכשטיין עבור מחקר גיאולוגי ובוטני. המאחזים והסולמות שהותקנו, אפשרו לחוקרים להגיע לאזור בצורה בטוחה ויעילה.

זמן קצר לאחר מכן, הקונספט משך את תשומת לב הצבא ואומץ על ידו באזורים ההרריים.
המאחזים סייעו לחיילים לתמרן במהירות ובבטחה בשטח מורכב.

1869.
באוסטריה, נבנה מסלול וייה פרטה על פסגת ההר הגבוה ביותר- הגרוסגלוקנר, במטרה לחבר את 2 פסגות רכסי ההר בצורה בטוחה.

1873.
הותקנו מקטעי אבטחה על הצוגשפיצה (ההר הגבוה ביותר בגרמניה) באלפים הגרמניים.
במשך השנים המשיכו לבנות מסלולים נוספים בעיקר עבור פעילויות צבאיות ותצפיות.

1903.
האיטלקים בונים את מסלול הוייה פרטה (via ferrata) למטרות צבאיות על הר המרמולדה (Marmolada). בדיוק שם, 11 שנה לאחר מכן, תעבור אחת החזיתות במלחמת העולם הראשונה.

1909.
המסלול המאובטח עם כבל פלדה הראשון בספרד, הוקם באזור הפירנאים.
מסלול ה-“La Ferrata de Mont Perdut”  נבנה על ידי הצבא הספרדי כדי לאפשר גישה לפסגת הר Perdut,  שהיה יעד אסטרטגי צבאי חשוב במהלך מלחמת האזרחים הספרדית ואיפשר לצפות בתנועת הכוחות מפסגת ההר.

1914 – 1918 מלחמת העולם הראשונה.
במהלך מלחמת העולם הראשונה, כאשר עמדותיהם של הכוחות האוסטרו-הונגרים ויריביהם האיטלקים הוקמו בגבהים של יותר משלושת אלפים מטרים מעל פני הים הם נדרשו לאספקה ולוגיסטיקה. חלק מקווי החזית באורך אלף הקילומטרים עברו בהרי האלפים ולעתים קרובות באזורים סלעיים בלתי נגישים, במטרה להקשות על היריב ולרכוש יתרון טקטי בכך שיוכלו לתצפת על הנעשה בשדה הקרב (כמעט) ממעוף הציפור.
כדי לספק את הציוד לחיילים בעמדות, הונחו עשרות קילומטרים של מעקות חבלים לאחיזה, שהוחלפו בסופו של דבר בכבלי פלדה (במקומות מסוימים החזית עמדה במשך שנתיים או יותר).
בנוסף למעקות, נחצבו מדרגות בסלע וננעצו מוטות פלדה (יתדות) כדי לאפשר מעבר נוח ומהיר יחסית.

עוד לפני מלחמת העולם הראשונה הכינו תושבי האזורים הההריים שבילי מעבר, מדרגות בסלע והניחו מעקות וחבלים לאחיזה ומעבר בהר.

1950.
לאחר מלחמת העולם השנייה, רבים מהמסלולים הוסבו ותוקנו והחלו לבנות מסלולי וייה פרטה רבים נוספים בהרי האלפים בקונספט המודרני. המסלולים נבנו למטרות ספורטיביות וחינוכיות.

לקראת שנות ה2000.
מסלולי הוייה פרטה הפכו לפופולריים ותפסו תאוצה גם מחוץ לאירופה. מסלולי וייה פרטה נבנו ברחבי העולם וקיבלו חשיפה והכרה עולמית.
לבסוף, לקראת 2017 נבנה מסלול הוייה פרטה הראשון כאן בישראל.

הוייה פרטה המודרנית מתבססת על תוואי שטח שקשה למעבר ללא עזרים. לאורכה מותקן כבל פלדה המקובע לתוואי ההר/המצוק/הרכס/המפל, ולצידו (בתלוי במטרת המסלול) מותקנים מאחזים המסייעים בהתקדמות.
לעיתים נפגוש באטרקציות נוספות לאורך המסלול כמו גשרים תלויים, סולמות, גשרי עץ להעצמת הריגוש במסלול (או התמונה לאינסטגרם).

מסלולי הוייה פרטה יכולים להיות שונים ומגוונים.
יכולים להיות מסלולים קצרים של עשרים דקות צמודים לקירות הסלע עם אפשרויות מעבר רבות בדרגות קושי משתנות וירידה פשוטה ונוחה, ולרוב עם בית קפה בקצה המסלול לחגוג את ההצלחה!

קיימים מסלולים במערות, על קירות של בניינים בכפרים מרוחקים ואפילו על חומות סכרי מים ענקיים.

ויישנם גם מסלולים ארוכים שלוקחים את מרבית שעות היום, עם עלייה לפסגות של עד שלושת אלפים מטר וירידה דרך קרחונים, או טרקים של מספר ימים מבקתה לבקתה לאורך מערכת שלמה של וייה פרטות שונות מחוברות.

המסלולים הארוכים, בדרך כלל, מלווים בנופים דרמטים בלתי נשכחים ויחד עם האתגר מספקים זכרונות מטריפים לכל החיים.

לצד הכיף והאתגר הגדול במסלולי וייה פרטה, חשוב לא להתייחס אליהם כאטרקציה בנאלית למתחילים.
רוב המסלולים בנויים באזורים הרריים עם תוואי קשה ואקלים משתנה, המסלולים בדרגת קושי D ומעלה יכולות להיות מבחן רציני עבור מטפסים מנוסים, גם במזג אוויר מדהים.

על רמות הקושי במסלולי הוייה פרטה אפשר לקרוא כאן.

בניגוד לטיפוס צוקים קלאסי, למטפסים במסלול הוייה פרטה יש שלושה יתרונות בולטים:

1. תמיד מאובטחים בצורה מהימנה בלפחות טבעת אחת.
2. גם בוייה פרטות הקשות ביותר, יש במה לאחוז – כבל הפלדה עצמו שאליו מחוברים לאורך כל המסלול, חיבורי כבל לסלע, פינים ועוד'.
3. לא מבזבזים זמן על בניית תחנות אבטחה, הן כבר קיימות, ואמינות במיוחד.

לסיכום,

הוייה פרטה היא סגנון טיול המשלב טיולים רגליים יחד עם פעולות טיפוס ושימוש בידיים.
המסלולים בנויים באזורים הרריים עם תוואי קשה, ולכן הם מאובטחים באמצעות כבל פלדה ומאחזים.
קיימים מסלולים במגוון רמות קושי, החל ממסלולים קצרים ונוחים ועד למסלולים ארוכים ומאתגרים.

טיולי הוייה פרטה הפכו עם השנים לפעילות אטרקטיבית במיוחד שמאפשרת לנו לראות את הטבע בצורה חדשה. לעיתים אתגרית יותר ואף פראית.
מה שבטוח, טיולי הוייה פרטה מאפשרים לנו להגיע למקומות חדשים ויחודיים שהמטייל הקלאסי מעולם לא יצליח להגיע אליהם והאינטרקציה שלנו עם המסלולים והטבע מאפשרת לנו לחוות בצורה מעצימה ושונה לחלוטין את אותם היעדים ברחבי העולם וגם בארץ.

זכרו:

לפני שיוצאים לטיול וייה פרטה בצורה עצמאית, חשוב ללמוד על המסלול כמה שיותר בין אם להשיג חומרים מהרשת או להתייעץ עם מקומיים/ מדריך מקומי/ משכירי ציוד באזור.
ובעיקר, על מנת לטייל בטוח, תמיד חשוב לעשות שיעורי בית מראש.

כאן תוכלו ללמוד על ציוד הבטיחות שמשתמשים בו במסלולים